בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קבע בפסק דין תקדימי כי על רשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מסודן, נשוי לאזרחית ישראלית ואב לארבעה ילדים משותפים. ההחלטה התקבלה לאחר הליך בירוקרטי ממושך שהתחיל בינואר 2016 ונמשך כמעט עשור.
פסק הדין, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל אגמון-גונן, מתח ביקורת חריפה על התנהלות הרשות. בית המשפט קבע שהרשות פעלה בחוסר הגינות מנהלית, נקטה בסחבת ממושכת, לא ענתה בזמן לבקשות המשפחה, ואף התעלמה באופן בוטה מפסיקה קודמת של בתי המשפט שקבעה כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן להציג מסמכי מקור. הרשות גם העלתה טענות סותרות וטענה כי ההחלטה הראשונית שדחתה את הבקשה לאזרחות ניתנה בחוסר סמכות, טענה שהועלתה רק בשלב מאוחר של ההליך, בבוקר הדיון בבית הדין לעררים.
בית המשפט דחה גם את הפתרון החלופי של הרשות – הענקת מעמד של תושב קבע בלבד. בפסק הדין צוין כי מעמד זה אינו מהווה מענה הולם, חוקי או שוויוני, וכי הוא מרוקן מתוכן את סעיף 7 לחוק האזרחות, שמטרתו להקל על בני זוג של אזרחים ישראלים. המבקש עמד בכל התנאים המהותיים הנדרשים בנוהל, בהם כנות הקשר ומרכז החיים בישראל, שהוכחו לאורך השנים.
פסק הדין הדגיש כי הליך התאזרחות של בני זוג אינו תלוי רק בשיקול דעתה הרחב של רשות האוכלוסין וההגירה. מרגע שהוכחו כנות הקשר ומרכז החיים בישראל, והושלמו הבדיקות הביטחוניות והפליליות, על הרשות להשלים את ההליך ולאפשר את קבלת האזרחות. בית המשפט חזר על הפסיקה לפיה יתערב בהחלטות מנהליות כאשר ניכרת חריגה מחובות יסוד של הרשות, כמו במקרה של ניהול הליך רשלני ולא עקבי.
עורך הדין גיא ברנד, שייצג את המשפחה, בירך על פסק הדין הצודק והחשוב, והדגיש כי הוא מאפשר למשפחה לחיות בביטחון, ביציבות ובכבוד. פסק הדין מחזק את הקביעה כי אין לפגוע בזכות לחיי משפחה ובטובתם של ילדים אזרחי ישראל רק בגלל שאביהם הוא מבקש מקלט שאין באפשרותו להציג מסמכים ממדינתו.
פסק הדין זכה לסיקור בעיתונות.