צדק מאוחר בבית הדין הארצי לעבודה – מהגרת עבודה בסיעוד שנוצלה על ידי מעסיקיה

בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט רועי פוליאק, הפך לאחרונה החלטה של בית הדין האזורי וקיבל ערעור שהוגש בשם עזבון המנוחה קופילה קנאל ז"ל. פסק הדין מדגיש את אחריותם של מעסיקים כלפי עובדיהם, ואת חובת בתי הדין לעבודה להגן על זכויותיהם של עובדים פגיעים.

קופילה קנאל ז"ל, אזרחית נפאל, הועסקה כמטפלת סיעודית על ידי משפחת ימין במשך למעלה מ-12 שנים, מ-15 בספטמבר 2006 עד 10 בדצמבר 2018. היא התפטרה מעבודתה עקב מצבה הבריאותי המידרדר – מחלת ריאות קשה שגרמה לה לאשפוזים חוזרים. למרות עבודתה המסורה במשך תקופה כה ארוכה ונסיבות הפסקת עבודתה המצערות, שנתמכו גם במסמכים רפואיים, המעסיקים סירבו לשלם לה כספים כלשהם (סכום "0") ואף טענו שהייתה צריכה לתת להם הודעה מוקדמת, על אף שחלתה ואיבדה את כושר עבודתה.

בתביעה שהגישה, בית הדין האזורי לעבודה פסק לטובתה את מלוא זכויותיה, ובהן 64,872 ₪ בגין פיצויי פיטורים ו-26,222 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, אך המעסיקים ערערו על פסק הדין. לאחר פטירתה של קנאל ממחלת הסרטן, הוחזר התיק לבית הדין האזורי כדי שיבחן מחדש את טענת המעסיקים כי שילמו לה פיצויי פיטורים ופנסיה במזומן לאורך השנים והיא חתומה על מסמכים המוכיחים זאת, דבר שהעובדת הכחישה מכל וכל וטענה כי הוכרחה לחתום עליהם במועד אחד בלבד, על מנת שתוכל לקבל את זכויותיה – דמי הבראה ופידיון חופשה שנתית.

בפסק הדין המשלים, בית הדין האזורי קיבל את טענת המעסיקים ופסק כי יש להפחית מהחובות שנקבעו בפסק הדין המקורי. החלטה זו התבססה על שמונה מסמכים באנגלית ועליהם חתימת העובדת, שלכאורה אישרו קבלת סכומי כסף במזומן. התנהלות זו, שעלולה הייתה ליצור עיוות דין גדול.

עו"ד גיא ברנד, שייצג את העובדת לכל אורך ההליך, הגיש ערעור נוסף לבית הדין הארצי. בערעור הוכח כי המסמכים שהוצגו על ידי המעסיקים אינם אמינים, וכי המעסיקים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש מהם. הראיות שהוצגו חשפו כשלים מהותיים בגרסת המעסיקים, כגון העובדה שמספרי דרכון שהונפקו לעובדת רק בשנת 2014 הופיעו על מסמכים שנערכו לכאורה החל משנת 2007. בנוסף, המסמכים לא נשאו תאריך מוגדר, מה שהטיל ספק בכך שנחתמו בתקופות שונות כפי שנטען.

יתר על כן, כאשר נדרשו המעסיקים להציג את המסמכים המקוריים לבדיקה גרפולוגית, הם טענו שהמסמכים נגנבו מתוך רכבם. טענה זו, יחד עם העובדה שהמעסיקים הפסיקו לחתום על מסמכים או לשלם פיצויים ופנסיה לאחר שהעובדת פתחה חשבון בנק, הוכיחה את ניסיונם להתחמק מחובותיהם.

בפסק הדין נקבע כי המעסיקים לא הרימו את הנטל הראייתי. בית הדין דחה את גרסתם וקיבל את טענותיו של עו"ד ברנד, תוך הדגשת חוסר האמינות של גרסתם. בית הדין הארצי ביטל את הפחתת הסכומים שנקבעה בערכאה הקודמת, ובכך השיב את מלוא זכויותיה של העובדת, שכל חטאה היה – שחלתה ולא יכלה להמשיך לבצע את עבודתה.