ביום 19.7.2018, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל – מחוז תל אביב ונגד ראש בית הדין לעררים, נוכח הימנעות בת למעלה משנה מהכרעה בתיקים שעניינם אי מענה לבקשות מקלט של אזרחי סודן מדרפור, אשר בטיפול רשות האוכלוסין, או לחלופין, להסדרת מעמדם הארעי בישראל (רישיון ישיבה מסוג א/5) עד להכרעה בבקשות המקלט שלהם.
בעתירה, בית המשפט התבקש ליתן סעד מן הצדק ולהורות לבית הדין לעררים להכריע בעררים, או להורות לראש בית הדין לעררים להעביר הטיפול בהם למותב אחר שיכריע בהם.
בתי הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, הינם בתי דין מינהליים אשר הוקמו לפני שנים מספר כערכאה מקצועית לדיון בהחלטות רשות האוכלוסין, בין היתר על מנת לשפר את היעילות הדיונית ולטייב הליכים, כאשר עובר להקמתם, בתי המשפט לעניינים מנהליים ביצעו ביקורת שיפוטית על החלטות רשות האוכלוסין. בעתירה נטען, כי נוכח התנהלות בית הדין, מוחטאות המטרות שביסוד הקמת בית הדין ולהם מחויב בית הדין וראש בתי הדין.
העותרים, רובם רווקים מדרפור, הגישו בקשות מקלט לפני כ-4 שנים ומאז ממתינים לבירור מעמדם, תוך "ספיגת" גזירות הגירה שונות, כגון: מתקן חולות, חוק הפיקדון ומגבלות גיאוגרפיות על שהותם והעסקתם. לפני כשנה, הגישו העוררים עררי אי מענה לבית הדין לעררים, בתקווה שמדינת ישראל תכריע בבקשות המקלט שלהם והם יוכלו לזכות בוודאות כלשהי לגבי חייהם ולתכנן את עתידם, כאשר רבים מהם שוהים בישראל כ-10 שנים.
מזה למעלה משנה, בית הדין לעררים – מחוז תל אביב ממשיך ונעתר לבקשות אורכה עיתיות של רשות האוכלוסין להגיש כתבי תשובה, או תגובה לעררים, אינו קובע דיון בעררים בהם הוגשו כתבי תשובה ובכלל ואינו נותן פסקי דין בעררים, בנימוק כי הוא ממתין להכרזת שר הפנים על מדיניות כללית לגבי אוכלוסיית הדרפורים בישראל ולכן, טרם הגיעה העת לדון בהם. בעשותו כך, נטען בעתירה, ובשל היעדר האפשרות לערער או להעמיד החלטות ביניים של בית הדין לעררים לביקורת שיפוטית (ר' סעיף 13לא לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952), בית הדין משהה לתקופה בלתי מוגבלת את הטיפול בעררים, גורם לעותרים לעינוי דין ופוגע בזכות הגישה לערכאות ובאפקטיביות ייצוגם. כל זאת, בזמן שבבית הדין לעררים – מחוז ירושלים, לו סמכות מקומית מקבילה, ניתנים כבשגרה פסקי דין בעניינים אלו.
בעתירה תואר איך בתחילת שנת 2017 הוציאו מלפניו אותם מותבים של בית הדין פסקי דין רבים, אשר הורו על מתן מעמד תייר בעל רישיון עבודה (רישיון ישיבה מסוג ב/1) למבקשי מקלט עם נתונים דומים לאלו של העותרים, שלא קיבלו מרשות האוכלוסין מענה לבקשות המקלט שלהם וביקשו סעדי הכרעה בבקשות המקלט, או מעמד א/5. אלא שאז, בניגוד להחלטות ביניים מהעת האחרונה, מדובר היה בהחלטות סופיות (פסקי דין) עליהן ניתן היה לערער וכך נעשה; לאחר הערעורים שהוגשו לבית המשפט לעניינים מנהליים על פסקי הדין, בחודש 6/2017 ההינה רשות האוכלוסין להנפיק למערערים מעמד ארעי מסוג א/5 והודיעה על כך לבית המשפט לעניינים מנהליים.
בעתירה, קובלים העותרים על כך שרישיון הישיבה מסוג ב/1 שהוענק בפסקי הדין בשנת 2017, מוענק בימים האחרונים בהחלטות ביניים בלבד, מבלי שנתבקש כלל וללא נימוק מדוע לא בפסקי דין ובאופן שחוסם את דרכם של העוררים להעמיד החלטות אלו בפני ביקורת של בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן, קובלים העותרים על הימנעותה של ראש בית הדין לעררים להפעיל סמכותה שבדין נוכח עינוי הדין הנגרם לעותרים: באופן שתורה על קביעת מועדי דיון בעררים, או על העברת הדיון למותב אחר.